<h1>תוספות רבינו שמואל ב"ר יצחק — קידושין</h1>
<h2>דף י.</h2>
[קידושין י"ג ע"ב] יביאו יורשין עולתה. במס' קנים [פ"ב מ"ה] קתני סיפא עולתה ומתה לא יביאו יורשי' חטאתה. וקשה דתניא בתו"כ פ' ויקרא [פרש' י'] גבי ואם לא תגיע (ידה) [ידו], אחד לחטאת ואחד לעולה שתקדום חטאת לעולה, שאם הביא עולתו ומת שיביאו יורשי' חטאתו ת"ל אחד לחטאת ואחד לעולה. וי"ל דטעות סופר הוא וגר' בת"כ יכול שאם הביא, וכן נמצא בספר ישן ואסמכתא בעלמא היא דהלכתא גמירי לה [בכורות ט"ז ע"א] חטאת שמתו בעליה למיתה אזלא. ור"י ב"ר אברהם מקיים גיר' ת"כ דכשהפריש מחיים הויא חטאת שמתו בעלי' דלמיתא אזלא אבל לא הפריש מחיים מצוה על היתומים לפרוע חוב אביהם וחייבים להפריש ואמרי' [מעילה י' ע"א] אין מפרישין קדשים לכתחילה לאיבוד ויקריבו, והא דאמר ר' יוחנן בסמוך אפי' לא הפרישה מחיים ארישא קאי אבל סיפא בהפריש מחיים, וההיא דת"כ בלא הפריש מחיים. והר"ר מנחם פירש דיש חלוק בין מכפרים למכשירים. וההיא דת"כ בלא הפריש מחיים דמיירי בחטאת דשמיעת דקול ושבועות בטוי דאתיא לכפרה באה לאחר מיתה, אבל חטאת יולדת שבא להכשיר בקדשים אין מכשירין באין לאחר מיתה כדאי' פ"ק דמנחות [ד' ע"ב], וחטאת שמתו בעליה דלמיתה אזלא, היינו דוקא בבהמה אבל בעוף לא, דאי' בספ"ק דהוריות [ו' ע"א] דכל החטאות מתות בחד דוכתא גמיר להו כל היכא דאתנהו כלהו ובעוף ליתא תמורת חטאת דאין ממירין בעוף [תמורה י"ג ע"ב] וא"כ לית ביה נמי חטאת שמתו בעליה. גיליון ובתוספתא [תמורה פ"א ה"ט] תניא בהדיא יש בבהמה חטאת מתה מש"כ בעוף ע"כ. וא"ת התנן פ' כל הגט [גיטין כ"ח ע"א] השולח חטאתו ממדינת הים מקריבין אותה בחזקת שהוא קיים ת"ל דאפי' מתו בעליה מקריבין, וי"ל דמיירי בחטאת מצורע דמכשיר הוא.
<h2>דף יח:</h2>
[קידושין מ"ב ע"ב] דילפינן חטא חטא מתרומה. וא"ת לעיל דפריך לר' שמעון גם אתם למ"ל לימא דאיצטריך למיכתב בתרומה לאגמורי אמעילה שלא יהא למד מן הלמד. וי"ל משום דבעיא היא [זבחים נ"א ע"א] בדבר הלמד בבנין אב אי חוזר ומלמד בג"ש. ועוד הא דלא ילפי' למד מן הלמד בקדשים היינו בקרבנות אבל מעילה שייך בכל הקדש.
<h2>דף יט:</h2>
[קידושין נ"ה ע"א] אין מועל אחר מועל במוקדשין. תימא דתניא בתוספתא דמעילה [פ"ב ה"ב] בקע בקרדום של הקדש בא חבירו ובקע בו כולן מעלו. ואין לומר דאיירי בקרדום כ"ש, דהא קתני סיפא נטלו ונתנו לחבירו הוא מעל וחברו לא מעל. וי"ל דבקדושת דמים נמי כשגוף הדבר קיים לא יצא לחולין ע"י הנאה, אא"כ נטלו ונתכוין להוציא מרשות הקדש, ולכך כשנטלו ונתנו לחבירו הוא מעל וחבירו לא מעל. והך דהכא דאין מועל אחר מועל, בנתכוין להוציאו מרשות בעליו מיירי, ואפ"ה בבהמה וכ"ש לא מעל אא"כ נהנה, דמשום כונת הוצאה אין מעילה בקדושת הגוף כיון דלא נפיק לחולין.
<h2>דף כ.</h2>
[קידושין מ"ב ע"ב] אמאי נימא אין שליח לדבר עבירה. וא"ת הא מעילה בשוגג ואין שייך דברי הרב, וי"ל דמשמע בעל הבית מעל אפי' נזכר שליח דהוי מזיד.
<h2>דף כא.</h2>
[קידושין נ' ע"א] היה לו לומר מזיד הייתי. היה לו לומר נזכרתי. וא"ת למה יש להאמינו בכך יותר מלא הי' בלבי, וי"ל דה"ק דאי למיפטר נפשיה מקרבן קאתי, היה לו לומר טענה, שלא היה דומה כמשקר, כמו באומר לא היה בלבי.
